פסק-דין בתיק עפ"ת 48669-07-11

מבוא ורקע:

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 29.6.11 בתיק תת"ח 8511-11-08.

המערערת הגישה בנובמבר 2008, נגד המשיב ואחרים כתב אישום ובו נטען כי נאשם 4, חושיה כאמל בן חליל, הסיע במונית בנסיעת שרות את מר ישראל כהן, פקח סמוי של משרד התחבורה עם נוסעים נוספים. ההסעה הייתה מבית חולים רמב"ם רח' העליה השניה, לכיכר מסריק בהדר, זאת במסלול קו 41 של אוטובוס אגד, בניגוד לתנאי הרשיון. עבור הנסיעה שולם לנאשם 4, חמישה שקלים.

עוד נטען בכתב האישום שבמועד הרלוונטי לא היה בידי הנאשמת 1 רשיון קו שרות ולנאשמים 2- 4 לא היו תנאי רשיון הסעה שניתן למונית ושהיתה נהוגה בידי נאשם 4 כשעל השמשה הקדמית שלה היה רשום מס' "41" ללא היתר מאת הרשות.

על יסוד העובדות הנ"ל טענה המערערת כי הנאשמים עברו את העבירות הבאות:

נשיאת סימן זיהוי ללא היתר, עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעה באוטובוס ובמונית), תשל"ד - 1974 (להלן: " הצו") בזיקה לתקנה 305 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, (להלן: " התקנות"), עבירה של אי קיום חובת רשיון, עבירה לפי סעיף 3 וסעיף 3א' לצו ועבירה של אי קיום חובת רשיון הסעה לנסיעות שירות, עבירה לפי סעיף 14ח (א') לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה").

ההליך בפני בית משפט קמא:

בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 18.6.09 הופרד הדיון בין עניינם של (הנאשמים 2 ו-3) לבין עניינה של המשיבה ועניינו של נאשם 4. עניינם של נאשמים 2 ו-3 הסתיים בהתאם להסדר טעון עליו הודיעו בישיבה אותו יום (עמ' 8-11). בית משפט קמא קבע ישיבת תזכורת ליום 21.12.09 ביחס למשיבה ולנאשם 4 כדי לאפשר לבאי כוחם לפנות בבקשה מתאימה - בקשה לעיכוב הליכים, ליועץ המשפטי לממשלה, תוך שהם מצהירים כי בכוונתם להגיש בקשה לביטול כתב האישום.

בישיבה הנדחית (21.12.09), ביקש ב"כ המערערת לתקן כתב האישום ולהוסיף את מנהל החברה כנאשם נוסף. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה הואיל והגישה ליוה"מ בקשה לעיכוב ההליכים. עוד נטען כי לאור הרשעת נאשמת 2 שנטלה אחריות לביצוע העבירה, אין מקום להמשיך בהליכים נגד חברה אחרת שכופרת בעובדות, גישה המבוססת על המדיניות המשפטית של המערערת, כך נטען ע"י ב"כ המשיבה.

ב"כ נאשם 4, גם כן, התנגד לתיקון כתב האישום, חרף העובדה שהתיקון "אינו נוגע לכאורה במישרין לנאשם 4" - (עמ' 13 בפרוט' מיום 21.12.09). עוד נטען על ידו כי הנאשמים 2 ו-3 הודו ונטלו אחריות לעבירות, לכן המשך ניהול ההליך נגד מרשו - נאשם 4, עומד בניגוד לכללי הצדק בעיקר משום שנאשם 4 לא ידע שהמדובר בקו נסיעה שאסור לו לנהגו בו, אחריות שאינה רובצת לפתחו אלא מוטלת על המעסיק, קרי, על נאשם 3.

כאמור בית משפט קמא בהחלטתו מיום 21.12.09 דחה את בקשת המערערת לתיקון כתב האישום.

בית משפט קמא נעתר, באותה החלטה, לבקשת הסנגורים לדחות את הדיון לשם קבלת עמדת היוע"מ וקבע ישיבת תזכורת ליום 7.9.10.

בהמשך הגיש ב"כ נאשם 4 בקשה לביטול כתב האישום ובהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 11.11.10 העבירה המזכירות עותק ממנה לב"כ המערערת ולב"כ המשיבה ובעקבות ההחלטה דנן הוגשו סיכומי המערערת ביחס לבקשת נאשם 4 לביטול ההליכים נגדו מטעמי צדק.

ביום 9.2.11 נתן בית משפט קמא החלטתו בבקשת נאשם 4 תוך שהוא מקבל אותה ומורה על ביטול כתב האישום על יסוד ההגנה מן הצדק, כשבאותה החלטה המשיך וכתב: "הנני קובעת התיק להקראה ביחס לנאשמת 1 בלבד לתאריך 7.4.11...." (ראו עמ' 5 להחלטה מיום 9.2.11).

כאן המקום להביא דברי בית משפט קמא ביחס למשיבה בעמ' 2 להחלטתה, שם כתב:-

"טענה ב "כ הנאשם מס' 1 כי יש לבטל כתב האישום כנגד מרשה , שכן , לטענתה , עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום , הגישה הנאשמת מס' 1 בקשה , למשרד התחבורה , לפיה מתבקש משרד התחבורה למחוק את המונית , נשוא כתב האישום , ממצבת המוניות הרשומות במשרדו .

לדבריה , לא עשה כן משרד התחבורה ולא עדכן את פרטי השינוי וכיום מוגש כתב האישום שלפנינו, שלטעמה לא ניתן להגישו מהסיבה שהנאשמת 2 , כבר הורשעה ונדונה בגין עבירות אלה ולא ניתן , לטענתה , להאשים 2 חברות בגין אותן עבירות .

אומר כבר עתה , כי על אף ההזדמנויות שניתנו לב "כ הנאשם מס' 1 להגיש מסמכים התומכים בטענתה זו , לא עשתה כן וזאת למרות הזמן הרב שחלף מאז טענה טענותיה ומאז שניתנה לה  הזדמנות להגיש את המסמכים.

מכאן ומשטענתה זו לא נתמכה בכל ראיה ,נותרה טענה זו כאמירה בעלמא".